נסיעה לחו"ל עם ילדים ללא הסכמת ההורה השני

המסגרת החוקית: מה אומר הדין הישראלי על נסיעת ילדים לחו"ל?

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב–1962, מהווה את הבסיס המשפטי לסוגיית נסיעת ילדים לחו"ל. החוק קובע כי הורי הקטין הם אפוטרופסיו הטבעיים, ובתפקיד זה הם מחויבים לפעול בשיתוף פעולה ומתוך שיקול עיקרי של טובת הילד. נסיעה לחו"ל נחשבת לפעולה מהותית הדורשת את הסכמת שני ההורים, שכן היא עשויה להשפיע על זמינותו של הילד, על קשריו עם שני ההורים ועל מהלך חייו. גם כאשר קיים פסק דין המעניק לאחד ההורים משמורת פיזית בלעדית, אין הדבר פוטר מהצורך בהסכמת ההורה האחר לנסיעה לחו"ל, אלא אם נקבע אחרת בפסק הדין באופן מפורש.

לצד הדין הפנימי, ישראל חתומה על אמנת האג בדבר ההיבטים האזרחיים של חטיפה בינלאומית של ילדים משנת 1980. אמנה זו, הנחשבת לאחד הכלים המשפטיים הבינלאומיים החשובים ביותר להגנת ילדים, מאפשרת להורה שילדו נלקח שלא כדין למדינה חתומה לפנות לרשות המרכזית של אותה מדינה ולדרוש את החזרתו. ישראל מיישמת את האמנה דרך הרשות המרכזית במשרד המשפטים, ובתי המשפט בישראל ובחו"ל שותפים לאכיפתה. חשוב לדעת שנסיעה שנעשתה ללא הסכמה אינה הופכת לחוקית רק משום שהמדינה הזרה אינה חתומה על האמנה – היא עדיין עלולה לעלות כדי עבירה פלילית לפי הדין הישראלי.

בית המשפט לענייני משפחה בישראל מוסמך לדון בכל המחלוקות הנוגעות לנסיעות ילדים לחו"ל. כאשר הורה מבקש לנסוע עם הילדים וההורה השני מסרב, ניתן להגיש בקשה לבית המשפט שיתיר את הנסיעה. בית המשפט ישקול, בין היתר, את מטרת הנסיעה, את משכה, את היעד, את גיל הילדים, את ההסדרים שנקבעו לשמירת הקשר עם ההורה הנשאר ואת הבטוחות שיציע ההורה המבקש לנסוע לשם הבטחת החזרת הילדים. ככל שהבקשה מוגשת בצורה מקצועית ומפורטת, כן גדלים הסיכויים לקבל את האישור השיפוטי.

יש להבחין בין שני סוגי בקשות עיקריים: בקשה לנסיעה חד-פעמית (כגון חופשה, אירוע משפחתי, טיפול רפואי) ובקשה להסדר קבוע המאפשר נסיעות בעתיד. הבקשה הראשונה פשוטה יותר להוכחה ובדרך כלל מאושרת בפרק זמן קצר יחסית. ההסדר הקבוע מחייב דיון מעמיק יותר ולעתים גם גישור או הליך הסכמי בין הצדדים. עורך דין מנוסה יכול לסייע בניסוח הבקשה המתאימה לנסיבות הספציפיות ולייצג את מרשו בבית המשפט ביעילות.