ירושה בין-לאומית — נכסים בחו"ל

ירושה בין-לאומית מתרחשת כאשר יש פער בין מדינת מגורי הנפטר לבין מדינת מיקום הנכסים, או כאשר יורשים שוהים במדינות שונות. מצבים אלה שכיחים יותר ממה שנדמה: ישראלים שרכשו דירה בפורטוגל, קנדה או ארה"ב; עולים חדשים שנפטרו עם נכסים בארץ מוצאם; ישראלים שעבדו בחו"ל ופתחו חשבונות בנק מקומיים.

בניגוד לירושה "פנימית" שמתנהלת כולה מול רשם הירושה הישראלי, ירושה בין-לאומית מחייבת לתאם בין מערכות משפטיות שונות, שפות, דרישות ביורוקרטיות שונות, ולעיתים גם משטרי מס שונים. כל מדינה תפעל לפי החוק שלה — אין מדינה שתכפיף את עצמה לחוק ישראלי בנוגע לנכסים הנמצאים בשטחה.

לכן, עורך דין שמטפל בירושה בין-לאומית צריך להכיר לא רק את דיני הירושה הישראלים, אלא גם את כללי ברירת הדין הבינלאומיים, את דרישות האפוסטיל, ואת הדרך הנכונה לתאם עם עורכי דין מקומיים במדינות האחרות. ניסיון מ-2014 בתיקים בינלאומיים הוא הבסיס שעליו נעמוד לצידכם בתהליך זה.

מקרקעין — דין מדינת מיקום הנכס: לגבי נדל"ן (דירות, קרקעות, נכסים מסחריים), כמעט תמיד חל דין המדינה שבה ממוקם הנכס — ולא דין מדינת מגורי הנפטר. כך, דירה בספרד תירש לפי הדין הספרדי, גם אם הנפטר היה ישראלי לאורך כל חייו. הדין הישראלי לא יקבע כיצד מועברת הדירה — הדין הספרדי יקבע זאת.

מיטלטלין — דין מדינת הדומיסיל: מיטלטלין (כסף, מניות, תכשיטים, רכב, חשבונות בנק) כפופים בדרך כלל לדין מדינת מגוריו הקבועים של הנפטר (דומיסיל). אם הנפטר היה תושב ישראל, הדין הישראלי יחול על כלל מיטלטליו — גם אלה המוחזקים בבנקים בשוויץ, ארה"ב או בריטניה. עם זאת, הבנק הזר עדיין יפעל לפי נהליו המקומיים.

אזרחים ישראלים מול תושבים: חוק הירושה הישראלי חל על ישראלים הנחשבים לתושבי ישראל — אך לא בהכרח על ישראלים שהיגרו ואינם תושבי ישראל עוד. גם כאן, האבחנה בין אזרחות לתושבות (דומיסיל) היא קריטית ועשויה לקבוע איזה דין חל על חלקת מיטלטלין של הנפטר.

אמנות בינלאומיות: ישראל חתומה על מספר אמנות בינלאומיות המסדירות הכרה הדדית במסמכים משפטיים — בראשן אמנת האג בדבר ביטול הדרישה לאישור מסמכים זרים (Apostille Convention, 1961). האמנה מאפשרת לצרף לצו ירושה ישראלי תעודת אפוסטיל, שתאפשר הכרה בו במדינות החתומות על האמנה ללא צורך בעיגון נוסף. ישנן מדינות שאינן חברות — שם יש לבחון חלופות.